Jewelry Design Studio

על הסטודיו – צורפות פלוס

אני שירלי, צורפת ומעצבת תכשיטים מזה 20 שנה. בעשור האחרון אני גם בעלת הסטודיו צורפות פלוס ללימוד צורפות ועיצוב תכשיטים. את המקצוע פגשתי לראשונה בפושקר שבהודו, כשרציתי טבעת בעיצוב אישי ולצורף לא היה זמן להכין אותה עבורי, הוא הציע לי לשבת לידו ולהדריך אותי שלב שלב כיצד להכין את הטבעת לעצמי. כך התאהבתי ואת הטבעת שמרתי עד היום.

מהי צורפות ומה מיוחד בה?

הצורפות היא מלאכת יד עתיקה, אמנות שמלווה את האנושות אלפי שנים. כבר בתקופות קדומות, עוד מיוון ומתרבויות עתיקות אחרות, לקחו מתכות גולמיות והפכו אותן לפריטים אומנותים ותכשיטים מלאי יופי ומשמעות. באמצעות כלי עבודה מסורתיים – מסוריות, פטישים עדינים, אש ואמצעי הלחמה – אפשר לעצב מתכת, לחבר חלק לחלק, וליצור ממנה תכשיט ייחודי.
המילה "לצרוף" פירושה לחבר – וכך בדיוק נעשית מלאכת הצורפות: חיבור מתכת למתכת, חיבור בין חומר גולמי ליצירה שיש בה סיפור ורגש. בעבר, התכשיטים נחשבו לסמל סטטוס, סמל של כוח, עושר ומעמד. היום, במציאות שבה הכול הופך לאינסטנט, לתעשייתי ולהמוני, יש משהו קסום ביכולת לחזור למקור – למלאכה המסורתית ולאותנטיות של עבודת יד. בעולם של היום רוב התכשיטים מיוצרים במפעלים, במסות, לעיתים קרובות בלי מגע יד אדם אמיתי. פעמים רבות לא ברור אפילו מאילו מתכות הם עשויים, מה שגורם לאנשים לפתח רגישויות, ולתכשיטים להחזיק מעמד זמן קצר בלבד. מנגד, הצורפות המסורתית היא מלאכה אחרת לגמרי – תהליך שבו כל תכשיט נושא את טביעת היד של היוצר, את הרגש, את הנשימה ואת ה־DNA העיצובי שלו.

בסטודיו שלנו, כל תכשיט שנוצר הוא יחיד במינו. אין שני פריטים זהים. כשאני יושבת לצורף טבעת, גם אם תבקשו שתשחזר דגם שראיתם באתר – לעולם היא לא תהיה בדיוק אותו הדבר. התוצאה יכולה להיות דומה מאוד, אבל תמיד יהיו הבדלים קטנים שמספרים סיפור חדש: אם מדובר באבן חן, היא נבחרת מחדש – והטבע דואג לכך שלכל אבן יהיה גוון ייחודי, צורה מעט שונה ואופי שונה. גם מועד היצירה משפיע; כמו שאי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים, כך גם כל תכשיט שנוצר הוא חוויה אחרת. אפילו אם אנסה לדייק ולשחזר טבעת שיצרה קודם לכן, תמיד יהיה ניואנס אחר – עיקום קטן, קימור מעט שונה או סימן עדין נוסף מהפטיש. עין רגילה אולי לא תשימו לב לכך, אבל מי שמבין בתכשיטים – ובעיקר היוצרת עצמה – תבחין. זה מה שהופך את המלאכה לחיה ונושמת, רחוקה מתבניות ומפסי ייצור תעשייתיים. כל תכשיט הוא לא רק חפץ לענוד, אלא גם יצירה שיש בה סיפור, רגש וחיים.

העולם הפנימי שלנו משתקף בתכשיטים שאנו צורפות

כשאני יוצרת תכשיט, העולם הפנימי שלי נשפך אל תוך העבודה. לכל אדם יש state of mind רגשי שונה בכל רגע ביום. תמיד קיימת תנועה בנפש – לעיתים עדינה ולעיתים עוצמתית. יש מי שנותנים יותר מקום לעולם הפנימי שלהם ויש מי שפחות, אבל ברגע שמתחילים לעבוד בידיים, העולם הזה תמיד נכנס אל תוך היצירה. כשלוקחים פטיש ומכים במתכת, או יוצרים חוליה ועוד חוליה בעבודת יד כדי להרכיב שרשרת שלמה, אי אפשר להפריד בין הפעולה הפיזית לבין המצב הרגשי של אותו רגע. המחשבות, הזיכרונות, הכוח, העדינות – כולם נוכחים. אם אתה שמח, נרגש, עצוב, כועס, מוצף באהבה או נמצא במקום מאוהב – כל אלה מתרגמים את עצמם לצורת החומר. בסופו של דבר התכשיט הוא ביטוי של אורגן רגשי. וזה דבר מיוחד: לקחת משהו שאי אפשר לראות בעיניים – רגשות – ולצקת אותם לתוך חומר. הרגש הופך לצורה פיזית, למשהו שניתן לתפוס באמצעות החושים, אך מקורו בממד הפנימי ביותר.

הכול קורה בעקבות הרגש, ולא בעקבות שום דבר אחר. בין אם מדובר בי (שירלי) או אם זו כל צורפת אחרת, אם היא כועסת, המכה בפטיש תיראה אחרת לגמרי מאשר כשהיא מאוהבת. אותה מכה בדיוק, על אותו מקום במתכת – תוליד תוצאה אחרת. ולכן כל תכשיט נראה אחרת, בהתאם לעולם הפנימי שממנו הוא נוצר. זו תוצאה נפלאה. אתה ממש רואה כיצד מצב רוח, מחשבות ורגשות מתרגמים עצמם ליצירה מוחשית. וכאן נמצא הקסם: צורפת מיומנת לא צריכה הסברים רבים או שאלות נוספות כדי להבין מהו הרגש שהיא מבקשת לבטא – זה עובר ישירות דרך הידיים שלה אל התכשיט.

את חוויית הצורפות אנו גם מלמדות בסדנאות ובקורסים שלנו

את אותה החווייה שעוברת כל צורפת שמייצרת תכשיטים אנחנו מביאות גם לסדנאות שלנו. חלק מהותי ממה שאנחנו רוצות להעניק למשתתפים הוא היכולת לקחת את הרגש, את החוויה הפנימית שלהם, ולשלב אותם בתוך התכשיט שהם יוצרים בעצמם. את כל זאת אנו מלמדות תמיד בגובה העיניים ובפשטות.

סדנאות חד פעמיות

חשוב להבחין בין לימוד מתמשך של צורפות תהליך שדורש לפחות שנה – לבין סדנה חד־פעמית. בסדנה חד־פעמית אי אפשר לצפות שאדם יעבור שינוי פנימי עמוק ומתמשך, אבל בהחלט אפשר לתת לו לטעום מהחוויה ולגלות את העוצמה שביצירה. אנחנו מסבירות שהידיים הן שלוחה של הלב, של המחשבה, של הכוונה ושל הרגש. אפשר לקחת מסור ולנסר קו טכני מתוך מתכת – ואפשר גם לנסר לב, ובכל תנועה לחשוב על האדם שאתה אוהב. כשאתה בוחר ליצור תכשיט לבת הזוג שלך, כל פעולה של קדימה ואחורה עם המסור נטענת במשמעות, כי בכל רגע אתה חושב עליה ומחבר את הרגש שלך לתנועת האהבה. כך, מתוך המתכת הקרה, יוצא סמל חם ואישי.
המרחב של הסדנה נבנה במיוחד כדי לאפשר את החיבור הזה. הוא מאפשר להניח בצד את כל הרעשים שמלווים אותנו מבחוץ – העבודה, הבית, הפקקים, החום, הדאגות הכלכליות. ברגע שנכנסים, משהו משתנה: מקבלים חיוך, חום לב, קפה איכותי, מוזיקה מתאימה. רואים את הנר הדולק ואת החלל המיוחד שמכניס את כולם לאווירה אחרת. בתוך המרחב הזה המשתתפים יכולים להניח את המחשבות והרגשות שלהם ולהכניס אותם לתוך היצירה עצמה.
זו החוויה של סדנה חד־פעמית. אבל בסדנאות הארוכות – של כמה חודשים – מתרחש תהליך משמעותי הרבה יותר, גם ברמה הרגשית וגם ברמה התודעתית, לצד היצירה עצמה.

קורסים מקיפים

לקורסים ארוכים יותר משתתפים מגיעים מסיבות שונות: יש כאלה שרוצים תחביב חדש, קצת זמן לעצמם, ויש כאלה שמגיעים מתוך משבר – פיזי או נפשי. לא משנה מה הסיבה, הם תמיד נכנסים בצורה אחת ויוצאים שונים.
בשלב הראשון יש התרגשות גדולה. זו תחנה של מוטיבציה, סקרנות וציפיות. העולם הזה חדש, והדמיון עובד שעות נוספות: "אני אצור קולקציה", "אני אכין מתנות לילדים או לבן הזוג", "אני רוצה לגעת במתכת, באש, בכלים". לצד ההתרגשות יש גם חששות טבעיים – האם אצליח? האם יש לי כישרון? זה שלב ראשוני שבו הכול פתוח.
בהמשך מגיע שלב האתגר וההתמודדות. הידיים מתחילות לעבוד, אבל לא תמיד יוצא מה שדמיינת. מתמודדים עם תסכולים, אתגרים וסיזיפיות. לפעמים קורה מצב שבו אחרי שלושה שיעורים כל העבודה מתפרקת – והתחושה היא פחות נעימה ואפילו יש רגעים שבהם מתחשק להרים ידיים ולהגיד: די, אני נכנע. אבל כאן נכנסת לתמונה הגחלת הפנימית. היא נשמרת, מחזיקה אותך גם ברגעים הקשים. כמו בהרבה תחומים אחרים בחיים – הדרך חכמה מההולכים בה. גם אם השיעור נגמר בתחושת תסכול, בשיעור הבא מגיעים אחרת – עם תודעה חדשה, עם אנרגיה אחרת. וזו מתנה גדולה.

אחרי שעוברים את השלבים הראשונים ורוכשים את המיומנות, מגיע הרגע שבו הכול מתחיל להתחבר. אתה מגיע לשיעור רענן, ניגש לאותה עבודה – ופתאום משהו קורה. כל הנקודות שעמלת עליהן במשך שלושה או ארבעה חודשים מתחברות לקו אחד ברור. זה כמו בלימוד נגינה – בהתחלה אתה מתאמן על אקורדים בסיסיים, A-M, E-M, A-M, שוב ושוב. ואז, ברגע מסוים, נוצרת מלודיה חלקה, נעימה, נקייה, והיא נוצרת באופן טבעי, בלי שצריך לחשוב עליה. היא פשוט יוצרת את עצמה. כך גם בצורפות. אחרי התמודדות עם הקשיים, האתגרים והנפילות, מגיע השלב שבו התוצרים מתחילים להיוולד: השרשרת, התליון, הטבעת. התהליך הזה – של החיבור בין הפנים לבין החוץ, בין האתגרים לבין התוצאה – יוצר חוויה עמוקה לא רק ברמה הטכנית, אלא גם ברמה הרגשית והרוחנית.
מעבר לאלמנטים הפיזיים זהו גם עולם של רוח ונפש: ריפוי בעיסוק, מיינדפולנס, פעולה מדיטטיבית. עצם המלאכה מורידה לחצים, מעלה את מדד האושר, ומוכיחה את עצמה שוב ושוב. זה לא מקרי שאנשים נשארים לאורך זמן – הם חווים שינוי אמיתי בזכות היכולת לעבור אתגרים, להתגבר עליהם וליצור משהו אותנטי משלהם.
בשלב המתקדם יותר, כשכבר יש ביטחון וניסיון, מתחילים להעמיק. עובדים עם מתכות מתקדמות: כסף, ובהמשך גם זהב – מתכת יקרה ומיוחדת. זהב דורש העזה, אבל כשהגוף כבר זוכר, אין צורך לחשוב על כל פעולה. המעבר בין שלבים נעשה טבעי, כמו העברת הילוכים. אתה נכנס לזרומה, לזון משלך, שבו היצירה זורמת מתוכך. זה המקום שבו אתה מחובר באמת לגרעין הנשמתי שלך. וכאן מתרחש החיבור העמוק ביותר – בין המלאכה הפיזית לבין המסע הנפשי. בגלל זה גם אנשים שמגיעים אלינו מתוך משברים, פיזיים או רגשיים, ויוצאים עם שינוי חיים אמיתי.

תכשיטי הזהב של הסטודיו

רוב העבודה והתכשיטים שמיוצרים בסטודיו הם מזהב. הזהב איננו עוד מתכת. הוא חומר ייחודי שמחבר תרבויות, דורות ויבשות. אלפי שנים הוא שומר על ערכו ואף מעלה אותו. בעבר הוא סימל עושר, כוח ואף קדושה. היום יש לו ערך כלכלי ברור, אבל מעבר לכך – הוא מורשת. זהב נושא ערך סנטימנטלי שאין דומה לו. כשאתה עונד תכשיט שהיה שייך לסבא שלך, במיוחד אם היה ביניכם קשר קרוב, אתה מרגיש חיבור לגוף, לנפש וללב. מעבר לכך, לזהב יש תכונות שאין לאף מתכת אחרת: הוא לא מחליד, לא מתכלה, לא דוהה, לא יוצר אלרגיות. הוא חומר חי, כמעט רוחני.
אם נשווה את הזהב למתכת פליז ניתן יהיה לראות את הערך שלו אפילו יותר. רבים מהתכשיטים הזולים בשוק כיום עשויים מפליז מצופה זהב. מבחינת הזהב מדובר רק ציפוי דק, כמה מיקרונים, שנשחק במהרה. מעבר לכך פליז מתחמצן, דורש תחזוקה, הוא זול, תעשייתי, זמני, ואף עלול לגרום לאלרגיות וגירויים בעור. מעבר לכך לפליז אין ערך היסטורי או סנטימנטלי. הוא תוצר של ייצור המוני, כמו פלסטיק בעולם התכשיטים. אפשר לקנות, להשתמש, לשחרר – כי הוא לא מחזיק מעמד. אין בו רגש, אין היסטוריה, אין רוחניות.
לעומת זאת, זהב הוא נצחי. הוא סמל, הוא מורשת, הוא חומר שמספר סיפור. והוא זה שבחרנו להתמקד בו – כי רק דרכו אפשר ליצור תכשיטים שיש בהם עומק אמיתי, חיבור רגשי ונשמתי.

הנשמה שבתכשיטי הזהב של צורפות פלוס

אם מחפשים אותנטיות אמיתית בעולם שבו הכול הפך לפייק – זה בדיוק הערך ששירלי מביאה.
העולם היום מוצף בחיקויים. כל דבר נראה אמיתי, גם כשהוא מזויף – בין אם מדובר בפרצופים ברשתות, בחדשות או במוצרים. בתוך המציאות הזו, האותנטיות היא ערך נדיר. אותנטיות פירושה להביא את החספוס, את חוסר המושלמות, את הפגיעות. להיות מסוגלת לומר "טעיתי", "נכשלתי", אבל גם להמשיך ולהתמיד. ליצור בעשר אצבעות, לברוא עולמות קטנים וחדשים מתוך חומר גלם קר.
הסטודיו שלנו פונה לנשים רגילות – ופחות לדוגמניות שעברו פילטרים או פוטושופ. היא מדברת לנשים כמוני וכמוך, לנשים שמבינות שהעוצמה האמיתית לא נמדדת רק בזוהר חיצוני, אלא דווקא בשורשים, בסיפור, בדרך שעברת. במובן הזה, אנחנו רואות את עצמנו ממש כמו הזהב שבו אנו משתמשות. האותנטיות הזו היא מה שמבדל אותנו בעולם מוצף בהצעות תעשייתיות ושטחיות. תכשיטי הזהב שלנו לא פונים "לכולם", אלא לכל אישה באופן אישי, בגובה העיניים, מתוך חוויה ייחודית שמתאימה לה בלבד.
בסופו של דבר, שירלי לוקחת את עצמה ואת הנשמה שלה ויוצקת אותם אל תוך כל תכשיט. היא מחויבת לאותנטיות מלאה – בלי מסכות ובלי זיופים, והיא מדברת לנשים אמיתיות, רגילות, שרוצות להרגיש חיבור אמיתי לעצמן דרך התכשיט שהן עונדות.
וזה מה שמייחד אותה באמת – וזה מה שעושה את התכשיטים שלה לכל כך שונים.